למה אנו עוברים לשימוש בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום במפעל
כשמעדכנים את הציוד בחדרי הייצור המודרניים, יש צורך למצוא את האיזון הנכון. יש צורך לעמוד בדרישות של “חומרים ללא עופרת” ו“טכנולוגיות ירוקות”, אך בו זמנית אי אפשר להרשות לעצמנו שהקצב הייצורי ייפגע.
רוב האנשים מתחילים עם תנורי חימום רגילים. אך הבעיה היא שהם רק מחממים את האוויר. זה איטי, זה גורם לבזבוז הרב של אנרגיה, ותמיד יש חשש שחלקיקים באוויר יפגעו בשבבים.
לכן אנו משתמשים בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. במקום לחמם את החדר כולו, הקרינה מגיעה ישירות לחומר שצריך להיחמם. כך נמנע הצורך בחימום החדר כולו.
זה מבטל את הצורך במתווכים.
במקום לחכות שתנור ענקי יתחמם, מקורות הקרינה מכוונים את האנרגיה ישירות לאזורים הרלוונטיים בחומר. זה מהיר מאוד. אין צורך להתמודד עם החום שנוצר בתנור ענקי, ולכן עלות האנרגיה לכל שבב יורדת.
יש גם את ההיבט ה“ירוק”. חומרי חיבור ללא עופרת דורשים טמפרטורות מסוימות כדי שיוכלו לפעול כראוי. באמצעות קרינת אינפרא-אדום, ניתן לשלוט באורך הגל – קצר, בינוני או ארוך – כדי שיתאים לתכונות הכימיות של החומר. זה כמו ההבדל בין פטיש למספריים – ניתן לחמם את החומר בצורה מדויקת, מבלי לפגוע בשולי השבב.
בנוסף, מכיוון שזה חימום ללא מגע, אין עשן או חומרים מזהמים שנוצרים מהחימום. רמת ה-ISO של המפעל נשארת ברמה הנכונה.
אבל זה לא קסם. אי אפשר פשוט להחליף את התנורים הרגילים במנורות אינפרא-אדום ולחשוב שזה יספיק. קרינת אינפרא-אדום היא קרינה מכוונת – אם לחלקים יש צורות מוזרות או שקעים עמוקים, יהיו אזורים שבהם הקרינה לא תגיע. כדי לפתור זאת, יש צורך להשתמש במספר מנורות או במחזירי אור כדי שהחום יגיע לאזורים האלו.
ועוד טיפ: יש לבדוק את צריכת האנרגיה. מקורות קרינת אינפרא-אדום בעלי צפיפות גבוהה דורשים הרבה חשמל. אם מערכת החשמל במפעל ישנה, יהיה צורך להחליף את המנורות כל הזמן.