למה אנחנו מעריכים את מזגני האמבטיה שלנו באמצעות “מבחן האדים הקשה”
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, וטמפרטורות שעולות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות בלבד.
על האריזה של המזגנים תראו את הסימון IP65. זה נהדר – זה אומר שהמזגן יכול לעמוד בפני אבק וכמה טיפות מים. אבל הבעיה היא שהסימון IP הוא רק תמונה חלקית של המצב. הוא לא אומר לנו מה יקרה לאחר שנתיים של חשיפה ללחות תמידית.
הלחות הבלתי נראית
אנחנו לא סומכים רק על הסימון הזה. אנחנו מעריכים כל סדרה של מזגנים באמצעות מבחני זקנה בתנאי לחות גבוהה.
למה? כי הלחות היא דבר ערמומי – היא לא נשארת רק בחוץ, אלא חודרת פנימה. עם הזמן, אדי המים יכולים לחדור דרך האטמים או דרך הפלסטיק. כשהלחות מגיעה לשם, היא גורמת לחמצון של החלקים הפנימיים של המזגן.
זו הנקודה שבה הכל נהיה גרוע – האורות נעשים לא יציבים, יש אזורים חמים במיוחד, או שהמזגן פשוט מפסיק לעבוד.
שבירת האטמים
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחדרי זקנה. בעצם, אנחנו מדמים שנים של חשיפה לאדים באמבטיה, בתוך כמה שבועות בלבד.
אנחנו מחשיפים את המזגנים לחום גבוה וללחות גבוהה, שוב ושוב. אנחנו מחפשים את הרגע שבו האטם מאבד את יכולתו לעמוד בלחות. אם האטם מתעוות או מצטמצם אפילו קצת, זה כישלון – אנחנו זורקים את המזגן.
האיזון הנכון
זה נשמע פשוט – צריך רק לאטם את המזגן טוב יותר, נכון?
לא בדיוק. אם נאטם את המזגן חזק מדי, החום יישאר בתוך המזגן. זה יגרום לנזק למזגן.
זו בעיה של איזון – צריך לאטם את המזגן כך שהחום יוכל לצאת החוצה, אך בו זמנית המזגן יישאר יעיל.
בסופו של דבר, אנחנו רוצים מזגן שיעבוד כמו שצריך בחורף, ולא מזגן שנהרס לאחר שישה חודשים של שימוש. אנחנו מעריכים את המזגנים במעבדה, כדי שהם לא יתקלקלו בשטח.